פסק-דין בתיק פש"ר 40512-04-10

א.         מבוא

1.         החייבת ילידת 1960, נשואה ואם לשלושה בגירים, הגישה בקשה למתן צו כינוס לנכסיה ולהכרזתה פושטת רגל. ביום 21.8.2011, נתן בית משפט צו כינוס לנכסי החייב ועו"ד רונן אביב אביב מונה כמנהל מיוחד.

            על החייבת הושת צו תשלומים בסך חודשי של 1,500 ש"ח החל מיום 1.10.2011. בקשה להפחתת התשלום החודשי נדחתה.

2.         בתצהיר הנספח לבקשה מצהירה החייבת על חובות בסך 2,300,000 ש"ח ל-22 נושים.

            עד מועד הגשת דוחות בעלי התפקיד בעניינה הוגשו נגד החייבת 12 תביעות חוב בסך כולל של 1,465,781 ש"ח.

3.         יובהר כבר עתה, כי בתחילת ההליכים לפני מותב זה ניתנה הודעה לצדדים, בדיון ביום 26.6.2013, כי למותב זה היכרות עם החייבת ובני משפחתה המנהלים מסעדה בחיפה, הכל כאמור בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.2012.

            הצדדים גילו דעתם כי אין מניעה שבית משפט זה ימשיך לדון בתיק זה.

ב.         נסיבות היווצרות החובות - גירסת החייבת

1.         החייבת טוענת, כי חובותיה נבעו מכשלון כלכלי של שתי חברות שהפעילו שתי מסעדות, ברשת המסעדות ג'אקו מאכלי ים, זאת בין השנים 2005-2009.

2.         החייבת טענה, כי בשל תאונה שארעה לה בשנת 2005 היא שבתה מעבודה למשך 24 חודשים, והותירה ניהול החברות לבניה. דבר זה הוביל לקריסת החברות. החייבת טענה, כי בשל כך גם בעלה אולץ לפרוש מעבודתו כדי לסעוד אותה.

3.         החייבת טענה, כי בשנת 2005, פתחה בתחילה מסעדה אחת אשר עשתה חיל ובגין כך לא היססה לפתוח מסעדה נוספת וכן להיכנס להתחייבות כספית הכרוכה ברכישת דירה שניה, בהלוואה מובטחת במשכנתא, ברחוב ז'אן ז'ורס בחיפה.

4.         החייבת טוענת שקשיים בענף המסעדנות, מיתון וניהול כושל גרמו להווצרות הפסדים שהובילו להפסקת פעילות המסעדה בשנת 2008 ובתחילת שנת 2009. לטענתה הפסקת פעילות המסעדות הביאה להגבלת יתרות החוב בבנק עד להגבלת חשבון המסעדה והמבקשת בבנק.

5.         המבקשת טוענת שבשל בעיות בריאות הן היא והן בעלה אינם מסוגלים לעבוד כיום.

ג.         עמדת בעלי התפקיד

1.         בעלי התפקיד מתנגדים להכרזת החייבת פושטת רגל הן משום שגרסת החייבת, בדבר אופן היווצרות החובות, לא הוכחה ואף נסתרה והן בשל אופן התנהלותה בהליך.

2.         נטען, כי החייבת  טענה כי רכשה את השם המסחרי "זקו מאכלי ים" מאחיה עובר לפתיחת המסעדה בניהולה תמורת סך של 1,400,000 ש"ח. כשלה מלהוכיח ביצוע תשלום זה. נטען כי  החייבת טענה כי פרעה בשם אחיה חוב בסכום זה למס הכנסה. נטען, כי טענה זו לא הוכחה. לא הוכח תשלום כלשהו בסכום הנ"ל לאחי החייבת או לשלטונות המס. נטען עוד שממסמכים שונים עולה שלחייבת עצמה היה חוב למס הכנסה בשווי 1,200,000 ש"ח. לפיכך, אין ממש בטענה שהחייבת פרעה חוב אחיה למס הכנסה.

            לעניין זה, יצוין עוד, שהחייבת מודה בתגובתה שסך של 1,400,000 ש"ח שולם על ידי חברת שמחה לירון בע"מ, שהיא היתה בעלת מניותיה, ולא על ידה באופן אישי. כאמור, ממסמכים שהומצאו עולה, שהתשלום בוצע עבור כיסוי חובות החייבת למס הכנסה.

3.         נטען עוד, כי טענת החייבת, שהיא היתה בעלת המניות והמפעילה של המסעדות שכשלו, נסתרה במסמכי רשם החברות, המלמדים שבנה של החייבת היה בעל המניות והמנהל במסעדות.

            נטען, שמכך ניתן ללמוד, שהחייבת בחרה לפעול בחוסר תום לב תוך שימוש בשמו של בנה תוך ניצול לרעה של מסך ההתאגדות הנפרד בחברה.